פסק-דין בתיק ת"ק 10652-04-13

עסקינן בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 21.12.12, ואין חולק בין הצדדים, שבאותו יום היה יום גשום, שלוליות מים על הכביש ושלוליות מים היו גם באותו מקום שבו נסעו התובע מזה והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מזה.

בתאונה זו נפגעו שני הרכבים, הן של התובע והן של הנתבעת, אך בענייננו, יש לדון בתביעתו של התובע כנגד הנתבעות, ולהכריע בשאלה על מי חלה האחריות לגרם התאונה ולנזק שנגרם ברכב התובע.

לאחר ששמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שצורף לכתב התביעה, אני קובע כי במקרה זה, יש להטיל אחריות על שני המעורבים בתאונה, משום שמהנסיבות כפי שתוארו גם על ידי הצדדים המעורבים בתאונה, עולה ששני המעורבים בתאונה, לא נהגו בזהירות הדרושה - הכל כפי שיובהר להלן.

1.         התובע העיד בבית המשפט שהוא נסע בכביש ישר, אחרי רכבים אחרים, והיות והיתה שלולית מים על הכביש, עקף כל אחד מהנוסעים לפניו את שלולית המים, והתובע עשה את אותה פעולה שעשו האחרים, ובצוותא חדא איתם, גם הוא עקף את השלולית, תוך כדי סטייה שמאלה ממקום הימצא השלולית.

2.         התובע צירף תרשים לכתב התביעה אשר משקף את מיקום השלולית, את מקום נסיעתו ואת מקום נסיעתה של הנתבעת.

3.         כפי שהעיד התובע, נסעה הנתבעת אחריו, ובשלב מסוים טוען התובע, שהנתבעת עקפה אותו, אך מכתב התביעה עולה, שלא העקיפה היא זו שגרמה להתנגשות עצמה, אלא שמסיבה לא ברורה, כאשר הנתבעת איבדה את השליטה על הרכב, היא פגעה ברכב התובע.

            בעדותו בבית המשפט, אין התובע שלם עם הטענה שנטענה בכתב התביעה, בדבר איבוד השליטה, שכן בפועל לא ראה התובע איבוד שליטה כזה, וספק בעיני, אם הוא ראה את הרכב של הנתבעת עד לאותו שלב שהיתה ההתנגשות עצמה בין שני הרכבים.

4.         היות והתובע - כדבריו, נסע אחרי רכבים אחרים אשר עקפו את השלולית, עשה כך גם התובע, ובעשותו כן, אני קובע שהוא לא בדק אם בעת שהוא עקף את השלולית או סטה שמאלה מהשלולית, נמצא רכב אחריו, ולכן תוך כדי סטייה זו, הגיעה הנתבעת ופגעה ברכב התובע.

5.         בנסיבות אלה, אני קובע שהפגיעה בין הרכבים היתה תוך כדי סטייה של שני הרכבים ותוך כדי היצמדות יתר של שני הרכבים, כאשר גם הנתבעת היתה חייבת להבחין מבעוד מועד בסטייתו של התובע מאותה שלולית מים, ולכן המצב היה בעת התאונה, ששניהם הגיעו שמאלה לאותה שלולית, ובשל המקום הצר, פגע אחד בשני, וכך נפגעו שני הרכבים, ובשל כך יש להשית אחריות שווה בשיעור של 50% על כל אחד מהמעורבים בתאונה.

            זאת ועוד - כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי, נפגע רכב התובע בחלק הקדמי שמאלי ובדלת אחורית שמאלית, ובסף התחתון, ולכן אני דוחה את טענת הנתבעות, שהתובע תוך כדי עקיפת השלולית חסם את דרכה של הנתבעת, שכן אילו אכן חסם את דרכה, הפגיעה ברכב התובע וגם ברכב הנתבעת, היתה חייבת להיות במקום אחר, ולא באותו מקום כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי או בתמונה שהציג בפני נציג הנתבעת 2 מתוך צילום הפלאפון.

6.         לאור האמור לעיל, ומאחר וקבעתי שהרכבים נפגעו תוך כדי סטייה זה לעבר זה, מבלי שאחד יבחין בשני מבעוד מועד, אני קובע את אחריותו של כל אחד מהם, כאמור לעיל, בשיעור של 50%, ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעות לפצות את התובע.

7.         באשר לנזק שנגרם לתובע, כל שהוכיח התובע הוא נזק בסך 3,978 ש"ח, הכולל בחובו נזק ממשי לרכב ושכ"ט שמאי, ולכן אני מחייב את הנתבעות - שתיהן ביחד ו/או כל אחת מהן בנפרד - לשלם לתובע סך של 1,989 ש"ח (50% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה  7.4.13 ועד התשלום בפועל.

כמו כן, ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעות באופן סולידרי לשלם לתובע      הוצאות משפט בסך 350    ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

            יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ד, 10/10/2013 במעמד הנוכחים.